העולם בו אנו חיים עמוס,רועש ומלא לחץ.אנשים רבים חשים אומללות,אי שקט וצורך בשינוי .רוצים לחיות חיים מלאים,חיי שפע והגשמה.אבל מהו הבסיס?
האם על בסיס של אומללות ועצבנות אפשר לבנות בנין חדש.האם זהו יסוד ראוי ויציב אשר יוכל לשאת את האדם החדש שאנו שואפים להיות?
מדיטציה אינה מותרות,היא גם אינה עוד טכניקה לשחרור מתחים (למרות שהיא בהחלט עושה זאת)מדיטציה זו מהות,זו תפיסת עולם. ברגע שאנו מתרגלים מדיטציה אנחנו מאפשרים
לעצמנו לקחת לנו רגע בתוך המרחב.
ליצור חלל פרטי שלנו.ברגע הזה אנחנו חלק מהיקום שמקיף אותנו ,אנחנו לבד
אבל לא בבדידות. זהו מקום של שלווה ובטחון. מקום בו אנו חשים שאנחנו מיוחדים
אבל שייכים.תחושת הבטחון הזו היא שמאפשרת לנו לעשות כול שינוי ולהצליח.
התחושה העוטפת הזו נותנת לנו את הבסיס והאומץ ללכת ולהגשים את עצמנו.
אפשר לתרגל מדיטציה בפשטות. לשבת מתחת לעץ ,לחוש את האדמה,את הגזע ,את האויר
הצלול ולנשום. כמה פשוט,לנשום :לעקוב אחרי השאיפה והנשיפה שלנו.אנחנו והעץ נושמים.
נושמים יחד. הטבע אוהב את שנינו.אנחנו כמו העץ,לא פחות ולא יותר.
קיימים ,נוכחים,נושמים חמצן.יש בזה משהו מרגיע.לנשום.
יש טכניקות רבות למדיטציה ,אבל להיות עם הטבע ,חלק ממנו זו הפשוטה והעוצמתית ביותר.
ואם נרצה להוסיף נוכל לומר לעצמנו משפט:
שאיפה אני גזע,נשיפה עצמתי,חזק...וכך עם המשפט נחוש את השקט והרוגע מתפשט בגוף.
האם יש צורך בנסיון מוקדם או בתרגול של שנים ארוכות עד שחשים את השלווה והרוגע?
לא בהכרח,דווקא מתחילים אשר באים עם פתיחות ורצון יכולים בקלות להגיע למצב זה.
כול יום כמה דקות לנשום עם הטבע(עץ,ים,פרח,ציפור או רוח)הבטחון ,השלווה והשקט יתגברו ,המתח,הלחץ והעצבנות יעזבו.
אז יהיה אפשרי ליצור את השינוי הנכסף.הבסיס יתחזק -יהיו לו גזע ושורשים ,יהיה לו
מקום במרחב.
האמון בעצמנו וביקום יעזור לנו להיות מדויקים,שקטים ונחושים להגיע למקום אליו אנחנו שואפים.
אז בואו ונתרגל.שאיפה ,נשיפה ,שאיפה ,נשיפה
